פס"ד חלקי בנושא חלוקת זכויות במקרקעין

ענייננו בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המצויים מדרום ליישוב רהט, הידועים כגוש 10022604 חלקה 1, ואשר שטחם הוא 208 דונם (להלן: " המקרקעין" או " המקרקעין הסמוכים לרהט").

התביעה הוגשה על ידי ס' (להלן: " התובע"), כנגד אביו, ע' ז"ל (להלן: " הנתבע 1" או " המנוח"), כנגד אחיו, ח. ס. (להלן: " הנתבע 2" או " חליל"), וכנגד אשת הנתבע 2, ח.ל. (להלן: " הנתבעת 3").

כמו כן, צורפה כנתבעת מדינת ישראל כנציגת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") כבעלים הרשומים (להלן: "ה נתבעת 4").

ההליך שבפניי נוגע בעיקרו לאופן חלוקת הזכויות במקרקעין, כאשר מרכז הכובד של המחלוקת נוגע ל-50 דונם מתוך השטח הכולל של המקרקעין (להלן: " הנכס"). התובע טוען כי הזכויות בנכס זה שייכות לו בלבד, ואילו נתבעים 2-3 טוענים כי יש לכבד הסדר משפחתי לפיו כל האדמות יחולקו באופן שווה בין כל הילדים ובמידה שהתובע מתנגד לכך, כי אז השטח בן 50 הדונם אמור להתחלק בחלקים שווים בין התובע לנתבע 2, והכל כמפורט בכתבי הטענות.

1.         הערות מקדימות

 הסיכומים בתיק הוגשו עוד בתחילת שנת 2006, ואולם השהיתי את מתן פסק הדין, נוכח העובדה שתיק אחר בנוגע לזכויות במקרקעין האמורים ואשר יש לו השלכות בנוגע לתיק זה היה תלוי ועומד בבית משפט זה (תמ"ש 6961/03). עתה משניתן פסק הדין בתמ"ש 6961/03, ובמסגרתו קבעתי כי עסקה שביצע בנו של הנתבע 1 במקרקעין עם צד ג' בטלה, ניתן ליתן פסק דין ולו חלקי בתיק זה.

ביום 6.12.09 שמעתי השלמות מטעם הצדדים ונתברר לי כי הנתבע 1 הלך לבית עולמו בחודש יולי 2009.

 בעקבות פטירת הנתבע 1 הגישו הנתבעים 2-3 בקשה לצרף את יורשיו של המנוח כצדדים בתיק, ואילו התובע התנגד לבקשה, אולם הגיש מצידו בקשה לתוספת ראיה, במסגרתה הוא עתר לצרף את צוואת המנוח ותרגומה הנוטריוני לחומר שבתיק.

לאחר עיון, קבעתי כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שבפניי, מבלי לצרף את צוואת המנוח, בין היתר משום שצו קיום צוואה טרם ניתן.

כמו כן, לא נחה דעתי כי יש לצרף את יורשיו של המנוח כצדדים בתיק, וזאת בהסתמך על תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 המורה כי:

"לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; ואם מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין".

(וראו גם: בע"מ 1119/06 פלוני נ' כפר זיתים (לא פורסם, 23.11.06)).

לפיכך, פסק הדין ניתן לגופה של מחלוקת, על סמך החומר שהוגש במהלך התנהלות התיק.

2. הרקע העובדתי

 המנוח היה בעל זכויות בשטח של יותר מ-1,000 דונם באזור תל מלחתה שבנגב (להלן: " השטח בתל מלחתה"). בעקבות הסכם השלום שנחתם בין מדינת ישראל למצרים, קמו מקרקעין אלה לקניין המדינה, על פי התוספת הראשונה ל חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצרים), תש"ם - 1980 (להלן: " חוק חוזה השלום").

חוק חוזה השלום קובע קריטריונים לזכאות לפיצויים בגין הפקעת הקרקעות על ידי המדינה, כאשר אחד התנאים לקבלת פיצוי הוא החזקה במקרקעין במועדים הקבועים בחוק.

בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שהתובע והנתבע 1 הם שהחזיקו בפועל בשטח בתל מלחתה, החליט הנתבע 1 לחתום על חוזה נאמנות עם התובע והנתבע 2, ולפיו יחזיקו השניים עבור אביהם בנאמנות את המקרקעין החלופיים שיתקבלו כפיצוי ממדינת ישראל בגין ההפקעה.

טרם קבלת הפיצויים, נחתם ביום 27.5.83 הסכם נאמנות, אשר נערך על ידי עו"ד מאיר לם, בין הנתבע 1 - הנהנה לבין התובע והנתבע 2 - הנאמנים, ולפיו הנאמנים יחזיקו בעבור הנהנה את המקרקעין העתידים להתקבל כפיצוי בגין הפקעת השטח בתל מלחתה (להלן: "הסכם הנאמנות" או "ההסכם").

סעיפים 3 ו-4 להסכם הנאמנות קובעים: